איך זה שברוב הפעמים אנחנו מסתכלים עקום על המציאות שאין לנו אפילו מושג מה היא?
למה תמיד אנחנו בוחרים בדרך שאנחנו כבר מכירים במקום לזהות דרכים אחרות?
אנחנו לא לבד כאן. יחד איתנו יש עוד המון אנשים, אינספור דעות ומלאנתלפים מחשבות
שלא היינו מעלים על דעתינו שקיימות.
אבל עובדה.
יש אנשים שלא מבינים דברים שאצלנו הם מובן מאליו,
ויש אנשים שלא מסכימים איתנו על דברים שאנחנו בכלל לא קולטים איך אפשר להגיד אחרת?
אז אני כאן כדי לספר לכם, שהכיף הכי גדול הוא לנסות לנחש ולהבין מה חושב האדם שמולנו.
ולמה זה כיף?
כי זה נותן לנו אופציה ללמוד על האחר ולהבין את מה שלנו נראה כ"סטייה" מהנורמה ואצלו נראה רגיל.
לי היה קשה כשמישהו היה קורא את ההודעה שאני שולחת ולא עונה.
מיד, הדבר הראשון שהייתי מעלה על דעתי זה שהוא לא בעניין לדבר איתי או שונא אותי.
איזו מין עקימות זאת? איזו טפשות לחשוב שאני יודעת בול מה הוא חושב ומה הוא מרגיש.
יכול להיות שנפל לו הפלאפון.
יכול להיות שהוא פתח את ההודעה אבל לא קרא אותה עד סופה כי משהו הפריע לו באותו הרגע.
יכול להיות שמישהו אחר פתח את ההודעה במקומו.
ובתאכלס, יכול גם להיות שהוא פשוט לא רוצה לדבר עכשיו.
ומה לא בסדר בזה שאדם לא רוצה לדבר?
לכם לא קרה אף פעם שהרגשתם שלא בא לכם עכשיו? גם עם החבר הכי טוב והכי קרוב, פשוט לא מתחשק לכם!
וזה בסדר!
אז מהיום, כשאתם מרגישים שאתם נוטים למחשבה כזו אפלה של "למה הוא עשה לי ולמה היא ככה…"
תתחילו לדמיין בראש את האופציות האפשריות האחרות, ותבינו שאתם לא יודעים הכל ושלאחר מותר לעשות מה שבא לו.
וגם לכם.
תהנו!
